הפרדה מגדרית באוטובוסים
בשנת 1997 הועלתה לראשונה על ידי המנהיגות החרדית הדרישה להפרדה מגדרית באוטובוסים. חברות האוטובוסים נענו והחלו להפעיל "קווי מהדרין" בריכוזים חרדיים בהם נשים הורשו לעלות מהדלת האחורית ולשבת רק בחלק האחורי של האוטובוס, בעוד הגברים עלו מהדלת הקדמית וישבו בחלק הקדמי. לעתים גם נדרשו הנשים להתלבש בצניעות כתנאי לעלייה לאוטובוס. קווים אלה לא סומנו ולכן ארעו מקרים רבים של נשים שעלול לאוטובוס והתיישבו בחלק הקדמי וספגו הטרדות קשות – מילוליות ואף פיזיות – הן מהנהג והן מהנוסעים.
המרכז הגיש עתירה פורצת דרך בעניין ב-2007. במהלך המאבק המשפטי, פנו למרכז נשים חרדיות בעילום שם וביקשו להודות למרכז על כך שנאבק את המלחמה שהן אינן יכולות להרשות לעצמן להיאבק.
בפסק הדין שניתן בעתירה בשנת 2011 נקבע כי הפרדה מגדרית באוטובוסים אינה חוקית. לפיכך, אסור לקיים כל הפרדה מוכוונת או כפויה בקווי אוטובוס בישראל ולכל נוסע ונוסעת יש זכות לשבת בכל מקום באוטובוס. פסק הדין הורה על הדבקת מדבקות בכל אוטובוס בישראל שקובעות שלכל נוסע הזכות לשבת בכל מקום.
לאחר מתן פסק הדין, סייע המרכז לנשים אשר נהגים המשיכו לשלוח אותן לחלק האחורי של האוטובוס, להגיש תביעות לפיצוי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשרותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, תשס"א – 2000. הפיצוי שנפסק בתביעות אלה מרתיע את הנהגים ואת חברות האוטובוסים מלפעול בניגוד לחוק. כך, לדוגמא במקרה של אריאלה מרסדן, תלמידת תיכון בבית שמש, שהיא וחברותיה נתבקשו על ידי נהג האוטובוס לעבור מחלקו הקדמי של האוטובוס לחלקו האחורי, כדי לפנות מקום ל-2 גברים חרדים שביקשו לשבת במקום הקדמי, בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לאריאלה מרסדן פיצוי על סך 12,000 ש"ח (פס"ד מצורף בסוף העמוד).
בשנים האחרונות, החל משרד התחבורה לנקוט בהליכים פליליים כנגד נהגי אוטובוס וחברות אוטובוסים שהפרו את החוק, שכן הפרת תקנות התעבורה, הקובעות כי יש להסיע כל נוסע המשלם על הנסיעה ולנקוט כלפיו ביחס מכבד, היא עבירה פלילית.
כך, לדוגמא, במקרה של נור בר און, שנהג אוטובוס סרב לאפשר לה לעלות לאוטובוס, בטענה שיש באוטובוס מקום רק לגברים, הורשעו בפברואר 2022 הנהג וחברת אגד, אגד חויבה לשלם קנס של 18,000 ש"ח, אגד והנהג חויבו לפצות את נור בר און בסכום של 2,500 ש"ח, וכן נקבע שאם הנהג ישוב ויעבור עבירה דומה בתוך 3 שנים אחרת ייפסל רשיונו ל-90 יום. בסיום ההליך הפלילי הגיש המרכז תביעה אזרחית לפיצוי בשם נור בראון (פס"ד פלילי וכתב תביעה אזרחית מצורפים בסוף העמוד)
מדי פעם נתלות באוטובוסים, בתחנות אוטובוס ובלוחות מודעות, מודעות הקוראות לישיבה בהפרדה מגדרית. המדובר במודעות בלתי חוקיות והמרכז דורש ממשרד התחבורה ומחברות האוטובוסים לפעול להסרתן המיידית.
בקיץ 2023 התרבו המקרים שבהם נהגים לא אפשרו לנשים לעלות לאוטובוס, שלחו אותן לחלק האחורי של האוטובוס או העירו לנשים שלבושן אינו צנוע. כל הדרישות הללו אינן חוקיות ומעמידות זכות תביעה לפיצוי בשל הפליה.
הדרת נשים בטיסות
הדרת נשים באה לידי ביטוי גם בתופעה הנפוצה שבמסגרתה נוסעים חרדים מבקשים להזיז נשים ממקומן בטיסות, כדי לא לשבת לידן, ובהיענות של חברות התעופה לדרישות אלה. כזה היה המקרה של רנה רבינוביץ ז"ל, ניצולת שואה ועו"ד בדימוס בשנות השמונים לחייה, שבעת טיסה מניו יורק לארץ בשנת 2016 נתבקשה על ידי הדיילים של חברת אל על לעבור מקום לבקשת נוסע חרדי שסרב לשבת לידה. רבינוביץ' פנתה למרכז שהגיש בשמה תביעה. בית המשפט קיבל את התביעה, הורה לאל על לפצות את הנוסעת וכן להבהיר לעובדי החברה שאסור בשום מצב לפנות אל הנוסע שהבקשה להחלפת מקום התייחסה אליו ואשר לידו לא רוצים לשבת בגלל עצם מינו, ולבקשו לעבור למקום אחר במטוס מדובר בהתנהלות לא חוקית שכן אסור להזיז נוסעת ממקומה על רקע מגדר (פס"ד מצורף בסוף העמוד).
המרכז פעל מול חברות תעופה נוספות על מנת לוודא שהתופעה של העברת נשים ממקומן רק בשל מינן תיפסק. בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת להיענות לבקשת נוסע להעביר אדם ממקומו בשל גזעו או צבע עורו, כך אין לאפשר העברת נשים ממושבן במטוס בשל מינן.
הדרת נשים ברכבת ישראל
לא אחת קורה שבאחד מקרונות הרכבת מתקיימת תפילה. לעתים הדבר גורם לפגיעה בזכויות נשים הנוסעות ברכבת. כך קרה למאיה מליץ, כאשר סדרן הרכבת דרש ממנה באופן לא חוקי להחליף קרון ישיבה מאחר שבקרון בו ישבה התקיימה תפילה ולטענתו היא הפריעה לתפילה בעצם נוכחותה בקרון. מאיה פנתה אלינו ובשיתוף שדולת הנשים הגשנו תביעה בשמה כנגד רכבת ישראל. במסגרת פשרה שהובילה לסיום ההליך הצהירה רכבת ישראל שחל איסור להעביר נשים ממקומן והבהירה זאת לעובדי הרכבת, ופיצתה את מאיה מליץ בסכום של 16,000 ש"ח (כתב התביעה מצורף בסוף העמוד).
