מדובר בצעד תקדימי כיוון שזו הפעם הראשונה מזה 27 שנה בה אישר בית המשפט העליון פסילת מועמדים לכנסת, מאז שנת 1992, אז נפסלה מפלגתו של הרב מאיר כהנא.
ככלל, הרציונל מאחורי פסילת רשימות מועמדים הוא עקרון של ״דמוקרטיה מתגוננת״ – הגנה על הדמוקרטיה מכוחות המבקשים לנצל את ההליך הדמוקרטי הכשר על מנת לפגוע בה ובערכיה.
בעניינם של גופשטיין, בן ארי ומרזל, הוביל המרכז הרפורמי את פסילתם בזכות פעילות איסוף מידע עיקשת ומאומצת שארכה זמן רב. על המרכז הרפורמי נדרש להציג מסה קריטית של ראיות שכללו מאות מסמכים, הקלטות, סרטונים ומאמרים בהם הופיעו דבריהם הגזעניים והמסיתים של המועמדים שנפסלו לאורך שנות פועלם הציבורי, על מנת להציג תמונה מלאה וחד-משמעית של התבטאויותיהם החמורות. דוגמאות לכך הם חשבונות הפייסבוק והטוויטר של השלושה, שם עלו תכנים כגון ״אין ערבי מתון״ בחשבונו של גופשטיין, ו״לא קונים היכן שעובדים אויבים״ בחשבונו של מרזל, והתבטאויות שונות נוספות כגון ״ערבים אין להם מה לחפש פה במדינה״, ״כל ערבי הוא חפץ חשוד״ ו״חייבים לזרוק את הערבים מכאן״.
יצוין כי מועמדותו של איתמר בן גביר לא נפסלה אך בית המשפט ציין שהוא הגיע קרוב מאד לקו האדום שהחוצה אותו מנוע מלהתמודד לכנסת.
הנשיאה חיות בפסק דינה עמדה בפירוש על זכותה של הדמוקרטיה לשלול את ההשתתפות בהליך הדמוקרטי של רשימות השוללות את הדמוקרטיה עצמה, ועל הסייגים שנקבעו לזכות לבחור ולהיבחר במשפט הישראלי, המגדירים את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית:
״ שיח גזעני מסית אינו לגיטימי, בייחוד מפיו של מי שמבקש להיות נבחר ציבור, המשמיע אותו בראש חוצות. את השיח הזה יש להותיר "מחוץ למחנה" בכל חברה מתוקנת ועל אחת כמה וכמה במדינת היהודים. אנו היהודים מצווים להיות ראש החץ במאבק נמשך וחסר פשרות בגזענות – שהאנטישמיות היא אחד ממופעיה הוותיקים והקשים ביותר – עלינו להיות ראויים להוביל את המאבק הזה ועלינו לבער מקרבנו במדינת ישראל הריבונית את הנגעים המסוכנים של הגזענות. " כך כתבה בפסק הדין.
המרכז הרפורמי לדת ומדינה ימשיך במאבקו על מנת למנוע מיחידים מסיתים לכהן בעמדות מפתח וכוח בחברה ובפוליטיקה הישראלית.
