המרכז ייצג שני בעלי מסעדות בירושלים, יהונתן ודעי ושי גיני, שעתרו בדרישה שיותר להם לעשות שימוש בתעודת כשרות אלטרנטיבית של ארגון 'השגחה פרטית', ארגון אורתודוכסי פרטי אשר אינו חלק ממערך הכשרות של הרבנות. בעתירה נטען שמטרת חוק איסור הונאה בכשרות היא למנוע הטעיה של הצרכנים ואם בעלי מסעדות מבהירים מהם כללי הכשרות הנהוגים במקום אין כל חשש להטעיה, ומכאן שיש לאפשר מתן תעודות כשרות גם לגופים מחוץ לרבנות.
בתחילה דחו שופטי בג"צ את העתירה אולם בקשת המרכז לקיים בדיון נוסף בהרכב מורחב התקבלה. פסק הדין בדיון הנוסף שינה את התוצאה ופסק כי בעל מסעדה רשאי להעיד על מרכולתו גם אם אין בידיו תעודת כשרות של הרבנות כל עוד אינו משתמש במילה 'כשר' וכל עוד אין חשש להטעיית הצרכנים. השופטים בפסק הדין קבעו פירשו את תכלית חוק הכשרות כמניעת הטעיה של צרכני המזון בדבר כשרות המוצר, וכי אין תכליתו לייצר ״תו תקן לכשרות״ עליו אחראית הרבנות הראשית. בבחירה בפרשנות זו, פתחו שופטי העתירה פתח להענקת תעודות כשרות מגופים שאינם רבניים.
